האם שיטות אלה אכן מלמדות ילדים.ות איך נכון וראוי להתנהג? האם לשיטות אלה יש מחירים? אם כן, מה המחירים של חינוך בעזרת עונשים ופרסים? האם יש דרך אחרת, אפקטיבית יותר, לחנך ילדים.ות?
"ניסיתי הכל ושום דבר לא עוזר!!
כעסתי, איימתי, הענשתי ואפילו נכנעתי ונתתי לו מה שהוא רצה!
ובכל פעם שצריך לעזוב את גן השעשועים
מתחילה סאגה שלמה שחוזרת על עצמה,
וכל הכיף שהיה עד אותו רגע פשוט נשכח.
היום מסתיים בבכי, צעקות וכעס - של שנינו"
למי הסיטואציה הזו מוכרת?
אני מניחה שרוב ההורים ישיבו שכן
גם אני בעצמי עניתי "כן, מוכר מידיי"...
כשצריך לעזוב את גן השעשועים
כשהגיע הזמן לסיים עם המשחק
כשאנחנו בסופר או בחנות משחקים ובא לה את זה, ואת זה ואת זה ואת זה..
אנחנו מסבירות בהגיון את הסיבה שצריך ללכת, למה היא לא מבינה? באיזו שפה אני צריכה לדבר איתה?
או משתמשות באיום הנפוץ "אם את לא באה אני הולכת" אני מתקדמת ואז חוזרת בלי שהיא תראה אותי, פתאום היא קולטת שנעלמתי והיא מתחילה לצרוח בהיסטריה (אולי זה ילמד אותה לפעם הבאה)
וגם משפט החנויות המפורסם "עכשיו לא תקבלי ממני כלום וזו הפעם האחרונה שאני לוקחת אותך איתי לחנות!!" שנאמר בטונים גבוהים, מבט מאיים ואצבע מתנופפת
או "בגלל שלא עזבת את גן השעשועים בכיף היום אני לא מקריאה לך סיפור!" עכשיו היא בטוח תבין איך להתנהג בפעם הבאה כשאני אומרת לה לא!
לא מעט פעמים אנחנו אפילו מנסות לשכנע או להקטין את הרצון "בואי, זה סתם משחק מטופש, אין לך מה לעשות עם זה" אנחנו יכולים לפתוח בבית חנות צעצועים, ורק חסר לי עוד משחק שיהיה מפוזר באמצע הסלון.
למי מכן אחת מהשיטות האלו אי פעם עבדו?
מי מכן הצליחה לגרום לילדה שלה "ללמוד לקח" ובפעם הבאה היא ישר אמרה "טוב אימא, הנה באתי כי למדתי להקשיב לך" ?
אני מניחה שבודדות מאיתנו השיבו הפעם בחיוב...
אז מה כן יכול לעבוד?
לפעמים לא צריך יותר מאשר להכיר ברצון של הילדה שלי
להגיד אותו במילים
כדי שהיא תדע שאני מבינה אותה
להכיר ברצונות שלה לא אומר לתת לה את מה שהיא רוצה...
להכיר ברצון זה השלב הראשון
להגיד מה הולך לקרות
לפנטז מה היינו רוצות שיקרה
לחשוב על אפשרויות מקובלות
אלה שיטות וכלים שישנו את כל הסיטואציה!!
ועל כל זה נדבר במפגש
הפנייה בלשון נקבה מטעמי נוחות, אך פונה כמובן לכל המינים
